כששאלתי את הפלח "איך זה שבטיים-אאוט עם 18.6 שניות לסיום ושרלוט מובילה ב-3 שיחקת עם מילס ודני גרין ולא עם קאווי לינארד הוא הסתכל עלי, הסתכל עלי, הסתכל עלי, הסתכל עלי (עתונאים אחרים שאלו שאלות בפחד כי לא ידעו מה הוא יענה; אני הרי גם לא שם, וגם לא מוריד עיניים) וכשראה שאני לא מוריד את עיני הוא פנה לעתונאים: "NEXT!".

זה קרה 10 שניות לפני לקיחת התמונה הזאת.

NEXT, NEXT, אבל הספארס הפסידו הפסד חמור מאד שמוחק את הנצחון על הווריורס. והם עשו זאת אחרי רבע ראשון של 21 הפרש, וכמה דקות אחרי זה 24 הפרד.

מצידי שלא יענה. לפחות נראה לי שהוא לא זכר אותי ממיאמי עם השאלות שלי שיותר מפעם אחת די הרתיחו אותו.

הספארס פתחה כמו גדולה עם 28-7 ברבע הראשון כשטוני פרקר משחק כמו בימיו הטובים ביותר עם 7 נקודות, ובשרלוט עושים 6 איבודי כדור בשש הדקות הראשונות.

בחצי היה קצת יותר טוב, אבל 51-36 זה עדיין לא רע במשחק חוץ. מה שכן, סטיב קליפורד הכניס את ג'רמי לין מוקדם והוא מיד תרם 12 ב-5 מ-8 כשאף אחד לא מסוגל לשמור עליו, והכי  מוזר היה שהוא חתך בהגנת הספארס כאילו היתה חמאה.

הרבע השלישי היה הרבע של קורטני לי כשהוא משלשל 8 מ-13 ל-17  (4 מהן ברבע השני) נקודות ועושה צחוק ממש מקאווי לינארד שניכשל טוטאלית בשמירה עליו.

ברבע הרביעי ג'רמי לין עשה שמות בהגנת הספארס כשהוא קולע 15 נקודות מקרוב, ממיד-ריינג' ומרחוק, ומסיים ערב נפלא של 11 מ-18 ל-29 נקודות.

לחזור מ-24 דפיציט ולנצח? לי זה אומר הרבה על הלב של הספארס במשחקי חוץ במזרח. הספארס היא קבוצה על הכיפאק, אבל אני לא בטוח על יכולתם להילחם ברגעי האמת עם המבוגרים שלהם דנקן, טוני פרקר, ומאנו, שבדקות האחרונות נאלמו דום.

הגעתי לאולם ב-3:45 למשחק שהתחיל ב-7:00, וכבר טים דנקן וטוני פרקר היו שם להתאמן בזריקות. אח"כ הגיעו האחרים ונהניתי מאד לשוחח עם כמה מהם. על הכל מחר.

אגיד כבר עכשיו שכולם נחמדים לאללה, אדיבים, תרבותיים. קאווי לינארד מדבר בשקט כזה שבקושי שמעתי אותו (הזקנה טוענת שאני צריך HEARING AIDS אבל אני שומע כל מה שאני צריך). בוריס דיאו? איזה כיף לדבר איתו. אותו דבר טים דנקן, והכי נחמד זה טוני פרקר.

אז יש לי שאלה: כיצד הם יכולים להיות כאלה 'נקיים' ותרבותיים לפני המשחק, וכאלה מלוכלכים במשחק עצמו? בעיקר מאנו ג'ינובלי ומילס. הם מכניסים קטנות כאלה נון-סטופ. איך השופטים לא רואים את המרפקים שלהם? ומתי, מתי יגיע היום שטים דנקן ופופ יפסיקו להתלונן על שריקות? בעיקר דנקן שנראה כאילו הוא מתחנן לשופט שלא היה פאול. הוא כזה אחלה גבר, אם רק יפסיק עם הבכיות הילדותיות.

לין עשה אמש לינדינסי. קבר 4 מ-5 שלשות ממרחקים א-לה סטפן קרי. הוא ניכנס בקלות הכי גדולה כשהספארס אובדי עצות. בכל הרבע הרביעי הגנת הספארס היתה הגנה של בניין קלפים. אף אחד מהם לא רצה להתלכלך, או פחד. ראית שליטה מזרחית המנצלת כוח, עוצמה, ודינמיות, ושחקנים כמאנו ג'ינובלי, קווין מרטין, טוני פרקר, פאטי מילס, דני גרין, והפעם אפילו לינרד קאווי, איבדו עשתונותיהם.

עצוב שטימי דנקן היה אחד מהשחקנים הטובים ביותר עם 16 נק' ב-7 מ-11 כשהפלח נאלץ להשאירו על הפארקט כמעט 31 דקות כי שרלוט הרסה את הספארס תחת הסל. הוא ולמרכוס אולדרידג' (18 ב-9 מ-17 ו-12 ריבאונדים; טימי 10 ריבאונדים. השאר לא התקרבו לריבאונדים)

לספארס אמנם היתה אותה כמות ריבאונדים, אבל קודי זלר, פרנק קמינסקי, ניקולאס באטום, אל ג'פרסון, ומרווין ויליאמס דחפו את אנשי תחת הסל של הספארס ופינו מקום לכניסות של לין וקורטני לי. לקמבה וולקר היה משחק גרוע מאד, ומחר אני מצלצל פעם ראשונה לסטיב קליפורד כי יש לי דברים לומר על באטום, ויש לי רעיון בקשר לאיך לשחק עם וולקר/לין/למב/לי.

אני לא מצלצל ללמד אף אחד, סתם להביע דעתי.

(אני נשבע לכם שאינני כזה שמן. רק בתמונה זה יצא ככה)

הפלח ביצע שתי שגיאות קשות במשחק – כמובן זוהי דעתי בלבד – אבל על זה מחר.

ההפסד הזה הוא כואב מאד לספארס.